רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר הַנּוֹתֵן תְּפִילִּין בַּלַּיְלָה עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וּמַה טַעַם וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחוּקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה. יָמִים וְלֹא לֵיְלוֹת. יָמִימָה פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְהָא רִבִּי אַבָּהוּ יְתִיב מַתְנֵי בְרַמְשָׁא וּתְפִילּוֹי עִילוֹי. מִצְּדָדִין הֲוָה וּכְמִין פִּקָּדוֹן הָיוּ בְיָדוֹ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר לֹא אָמַר אֶלָּא הַנּוֹתֵן אֲבָל אִם הָיוּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. אִית דְּבָעֵי מֵימַר נִשְׁמְעִינֵיהּ מִן הֲדָא וְהָיָה לְךָ לְאוֹת אֵת שֶׁהוּא לְךָ לְאוֹת פְּרָט לְיוֹם טוֹב וְשַׁבָּתוֹת שֶׁכּוּלָּן אוֹת. וְלֹא כֵן כָּתַב מִיָּמִים יָמִימָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִילָּה דְּלֹא מְחוּוְרָא מְסַמְּכִין לָהּ מִן אַתְרִין סַגִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית לך. לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות:
ולא כן כתב מימים ימימה. כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי''ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי:
אית דבעי מימר. על פרט לשבתות וי''ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי''ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה:
מצדדין הוה. מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה:
אית דבעי מימר. דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה:
בְּאֵי זֶה צַד הוּא מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בְּרִבִּי אִידִי כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן עַל יָד מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין. כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן עַל הָרֹאשׁ מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת הַנָּחַת תְּפִילִּין. כְּשֶׁהוּא חוֹלְצָן מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹר חוּקָּיו. 14b וְאַתְיָא כְּמַאן דָּמַר בְּחוּקַּת תְּפִילִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּרַם כְּמַאן דָּמַר בְּחוּקַּת הַפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא בדא. דלהאי מ''ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס''ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן:
ואתיא כמ''ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר. ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום:
באיזה צד. כיצד מברך על התפילין:
נָשִׁים מְנַייִן וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם וְלֹא אֶת בְּנוֹתֵיכֶם. אֵת שֶׁהוּא חַייָב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה חַייָב בִּתְפִילִּין. נָשִׁים שֶׁאֵינָן חַייָבוֹת בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֵינָן חַייָבִין בִּתְפִילִּין. הָתִיבוּן הֲרֵי מִיכַל בַּת כּוּשִׁי הָֽיְתָה לוֹבֶשֶׁת תְּפִילִּין. וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הָֽיְתָה עוֹלָה לִרְגָּלִים וְלֹא מִיחוּ בְּיָדֶיהָ חֲכָמִים. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אִשְתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הוּשְׁבָה. מִיכַל בַּת כּוּשִׁי מִיחוּ בְיָדֶיהָ חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשתו של יונה הושבה. החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא:
נשים מניין. למעט תתפילין:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵית הַמַּיִם וּסְפָרָיו וּתְפִילָּיו בְּיָדָיו. רִבִּי יוֹחָנָן כַּד הֲוָה סִיפְרָא בְיָדֵיהּ הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ לַחוֹרָן. כַּד הַוְּייָן תְּפִילּוֹי עִילוֹי הֲוָה קָאֵי בוֹן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אַבָּא בַּר יִרְמְיָה נִכְנַס אָדָם לְבֵית הַמַּיִם וּסְפָרָיו וּתְפִילָיו בְּיָדוֹ. אָֹמַר רִבִּי זְעִירָא קַייְמָא אַבָּא בַּר יִרְמְיָה כַּאן בְּיָכוֹל לְלוֹבְשָׁן. כַּאן בִּשְׁאֵינוֹ יָכוֹל לְלוֹבְשָׁן. דְּלָכֵן מִצְוָה לֹא עֲבֵיד בּוֹן. לָמָּה הוּא מְבַזֵּי לוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לבית המים. מקום שמשתינין מים:
כד הוה סיפרא בידיה. והיה נכנס להשתין מים היה נותן הספר לאדם אחר לאחזו:
הוה קאים בון. היה עומד בהן ומניחן עליו:
מתניתא. ברייתא פליגי עליה דר' אבא דקתני נכנס ואפי' תפילין בידיו:
קיימא אבא בר ירמיה. להאי ברייתא דמיירי ביכול ללובשן אח''כ דאיכא שהות ביום והאי דקאמר לא יכנס בתפילין בידיו כשאין שהות עוד ביום ללובשן:
דלכן. כלומר דאי לא כן אלא יכנס עמהן א''כ גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היום ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם אַבָּא בַר יִרְמְיָה אוֹכֵל בָּהֶן אֲכִילַת עַרָאִי. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בָּהֶן אֲכִילַת קֶבַע. יָשֵׁן בָּהֶן שִׁינַּת עַרָאִי. וְאֵין יָשֵׁן בָּהֶן שִׁינַּת קֶבַע. אִית תְּנָיֵי תַנִּי מְבָרֵךְ פַּעַם אַחַת. אִית תְּנָיֵי תַנִּי פַּעֲמַיִן. מַאן דָּמַר פַּעַם אַחַת נִיחָא. מַאן דָּמַר מְבָרֵךְ שְׁתֵּי פְעָמִים הָא אָכַל וְאֵינָן עִילוֹי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קַייְמָא אַבָּא בַר יִרְמְיָה בְאוֹכֵל בָּהֶן אֲכִילַת עַרָאִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אוכל בהן. בתפילין שעליו מותר לאכול אכילת עראי:
אית תניי תני מברך. על התפילין פעם אחת ביום ואית תניי תני פעמיים כדמפרש ואזיל ויש בכאן חלופי שיטות וכצ''ל מאן דאמר מברך שתי פעמים ניחא לפי שצריך הוא לאכול וחולצן ואח''כ כשמניחן חוזר ומברך עליהן:
מאן דאמר פעם אחת הא אכל ואינון עילוי. כלומר א''כ על כרחך בשעת אכילה לא היה חולצן והרי אסור לאכול בהן אכילת קבע ומשני ר' זעירא קיימה אבא בר ירמיה להא דתני פעם אחת באוכל בהן אכילת עראי והא קמ''ל האי תנא דמותר לאכול בהן אכילת עראי ולהכי קתני מברך פעם אחת עליהן:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמוֹי רִבִּי זְעִירָא הָֽיְתָה מֶרְחַץ מְרַחֶצֶת בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָהּ מְרַחֶצֶת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר לֵיהּ מֶרְחַץ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְרַחֶצֶת וּבֵית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה. מַר עוּקְבָּא אָמַר אֲהֵן חֲזִירָא בֵּית כִּסֵּא מְטוּלְטַל הֲוָה. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי אֲהֵן צְרָרָה דְּעַל גֵּיף יָמָא מַהוּ. אָמַר רִבִּי אַמִּי אַסְיָא הוֹרֵי רִבִּי יִרְמְיָה מַעֲבָר לֵיהּ בְּפיליוס וְלָא סָֽמְכִין עִילוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר אמי אסיא. כך היה שמו:
הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס. פיליוס הוא כלי כעין מחתה שמפנין בו האפר אי נמי מטפחת כאותה ששנינו בפרק כ''ט דכלים הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש כלומר שצריך להעביר אותה ולפנותה משם וקאמר הש''ס ולא סמכין עלוי דר' ירמיה בהוראה זו:
אהן צררה. צואה יבישה שעל שפת הים לפי שדרך בני אדם לפנות שם מהי לקרות כנגדה הואיל ויבישה היא:
אהן חזירא. החזיר הזה כבית הכסא מטולטל הוא שעובר לפניו ואסור לקרות כנגדו:
מרחץ ואע''פ שאינה מרחצת. באותו זמן מ''מ שם מרחץ עליו מכבר וכן בית הכסא אע''פ שפינו ממנו:
ואינה מרחצת בימות הגשמים מהו שיהא דין מרחץ עליה בימות הגשמים:
תַּנִּי נִכְנַס לְמֶרְחָץ מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין יֵשׁ שָׁם מִקְרָא וּתְפִילָּה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵילַת שָׁלוֹם. נוֹתֵן תְּפִילִּין וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַחֲלוֹץ. מָקוֹם שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם רְגִילִין לִהְיוֹת עוֹמְדִין עֲרוּמִין אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִקְרָא וּתְפִילָּה וְחוֹלֵץ תְּפִילִּין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתֵּן. מִקְצָתָן עֲרוּמִין וּמִקְצָתָן לְבוּשִׁין יֵשׁ שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם וְאֵין שָׁם לֹא מִקְרָא וְלֹא תְפִילָּה וְאֵינוֹ חוֹלֵץ תְּפִילִּין וְאֵינוֹ נוֹתֵן. אֲבָל אֵינוֹ לוֹבְשָׁן עַד שֶׁיֵּצֵא מֵאוֹתָהּ רְשׁוּת שֶׁל כָּל אוֹתָהּ מֶרְחָץ. 15a וְדָא מְסַייְעָא כַּיי דָּמַר רִבִּי יִצחָק בְּגִין רִבִּי יוֹחָנָן עַד יַעֲקֹב תּוֹרְמוֹסַרָה הָיָה לוֹבְשָׁן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודא מסייעא כהאי דאמר וכו'. דר' יוחנן לא היה לובשן עד בית יעקב תרמוסרה שהיה חוץ מרשות המרחץ וסמוך לו כדאמרי' לעיל:
אבל אינו לובשן. כלומר אע''פ שאמרו דבבית החיצון מקום שבני אדם עומדין שם לבושין נותן תפילין היינו דמותר להניח שם אבל מ''מ נכון הוא שלא ללובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותו המרחץ ואפי' מהבית החיצון לפי שעכ''פ שם מרחץ הוא על כל אותו רשות:
תני. בתוספתא פ''ב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source